החלטה בתיק ת"א 44579-08

רקע וטענות הצדדים

עניינו של תיק זה בתביעתו של מר אברהם כהן יליד 1981 (להלן: "המבקש") לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 27.9.05 עת עבד בקצביה וחלק מאצבעותיו נקטעו (להלן: "התאונה"). המשיבה 2 היתה המעבידה של המבקש בעת קרות התאונה. המשיבה 1 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את המשיבה 2 בפוליסת חבות מעבידים (להלן : "המשיבות").

לאחר שניסיונות הפשרה לא צלחו נקבע התיק להוכחות, הוגשו ראיות וניתן פסק דין בתיק ביום 23.9.12 (להלן: "פסק הדין").

במסגרת פסק הדין קיבלתי את התביעה, אימצתי את גרסת התביעה בקשר לרשלנות המעביד, דחיתי את טענת ההגנה על אשם תורם מצד התובע ופסקתי לטובתו את הסכומים שלהלן: הפסדי שכר לעבר בסך 150,000 ש"ח, הפסדי שכר לעתיד בסך 742,760 ש"ח, הפסדי תנאים סוציאליים ופנסיה בסך 74,276 ש"ח, הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 50,000 ש"ח, עזרת צד ג' בסך 100,000 ש"ח וכאב וסבל בסך 250,000 ש"ח. מסכומים הנ"ל נוכו תגמולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי בסך 891,949 ש"ח.

ביום 27.09.12 הוגשה בקשה מטעם המבקש לתיקון טעויות שנפלו בפסק הדין. ב"כ המבקש  המלומד טען כי בחישובי ראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד נפלה טעות שכן חוק שכר המינימום קובע כי השכר המינימלי הינו 4,300 ש"ח ולכן על התובע לקבל פיצוי בסך של 853,516 ש"ח ופיצוי בגין הפסדי פנסיה בסך של 85,516 ש"ח. באשר לראש הנזק הדן בהפסדי שכר לעבר, התובע השתכר, בממוצע, בסך של 4,750 ש"ח ולכן יש להגיע לתחשיב של הפסד בפועל בסך של 400,000 ש"ח. על כן, התבקש בית המשפט לתקן טעויות אלו בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בתגובת המשיבות מיום 14.10.12, ציינה ב"כ המלומדת כי בית המשפט התייחס לעניין  בפסק הדין ואין מדובר בטעות סופר ואין זו הדרך להשיג על הקביעה ועל כן ביקשה ב"כ המשיבות כי בקשתו של המבקש תדחה.

ביום 17.12.12 נערך דיון בנוכחות ב"כ הצדדים והם הרחיבו את טיעוניהם בעניין.

ב"כ המבקש המלומד טען שעדכון שכר המינימום הינו מיום 06.06, התקבל בכנסת ופורסם ביום 15.06. פסק הדין ניתן בחודש ספטמבר כאשר הפסד ההשתכרות מתחיל ב- 10/12 באותו יום בו החוק נכנס לתוקף. קרי, ביום מתן פסק הדין החוק היה מפורסם. בית המשפט קבע לפי סעיף 1.1 לחוק ואם בית המשפט היה רואה את סעיף 3 וודאי היה מחליט אחרת. ברגע שהחוק פורסם ונכנס לתוקף יש לפסוק לפיו.

ב"כ המשיבות המלומדת טענה שהמדובר היה בתזכיר חוק ולא בחוק. פרסום התזכיר היה לפני מתן פסק הדין אך כניסת החוק לתוקפו התרחשה ביום 01.10.12, דהיינו, שכר המינימום הזה חל רק מיום 01.10.12, קרי, לאחר מתן פסק הדין ולכן אין מה לתקן. בגין הפסדי שכר לעבר, בית המשפט קבע פיצוי גלובלי סביר והוגן ולא על פי חישוב אריתמטי כדרישת ב"כ התובע וגם כאן אין מדובר בטעות.

הצעה שהצעתי בסוף הדיון בכדי לסיים את המחלוקת ואף לייתר הצורך לקיים ערעור לא התקבלה ומשכך אין מנוס מלהכריע בבקשה על פי הדין, בה ארחיב את הדיבור בעניין טעויות שיפוטיות של הערכאה הדיונית, חלוקת העבודה עם ערכאת הערעור ומתי מוצדק להשתמש בסמכויות שבסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, בכדי לתקן טעויות אלו.

דיון והכרעה

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט קובע לאמור:

          "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד יום מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה ^- "טעות" ^- טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בע"א 2005/03 גילה ברנר נ' אברהם ברנר (פורסם בנבו) צויין:

          "סעיף 81 לחוק בתי המשפט... מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק הדין או בהחלטה והנובעת מהיסח דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו".

סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 81 לא נועדה לאפשר לשופט תיקון שגגות מהותיות בפסק הדין, אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון מלכתחילה לומר בפסק דינו (ראה רע"א 9066/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' חיים שטיינר, [פורסם בנבו] תק-על 2002 (1) 31).

מדובר בעיקר בתיקון שיבושים טכניים שחלו בפסק הדין וברור שתיקון טעויות מהותיות או השלמת חסרים מהותיים בפסק הדין יכולים להיעשות רק על דרך הערעור (ראה ע"א 9085/00, אברהם שטרית ואח' נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פ"ד נז(5) 402).

לפני כמה זמן אימצתי את תובנות היועצים הארגוניים של הנהלת בתי המשפט הסבורים שעל השופט להיות SATISFICER  ולא OPTIMIZER .

החלטתי זו התקבלה סופית עת ליוויתי למנוחתו האחרונה עמיתי ורעי השופט מוריס בן עטר ז"ל שמונה לשיפוט, כמוני, בשנת 2002.